יום ראשון, 2 בפברואר, יום טיול 4 - סיור בטולדו בחצי יום
אני כבר מציין יתכן והיינו יכולים לעשות את זה בצורה מועילה יותר, אבל הדרך שעברנו הייתה מהנה ונוחה.
ביררנו יום קודם את כל העלויות של הטיולים באנגלית ובעברית וראינו שאנחנו דיי גמורים מכל ההליכה וההתרוצצות, החלטנו שאנחנו לוקחים את ההגעה לטולגו בידיים שלנו ואנחנו נמצא דרך להגיע לשם עם תחבורה ציבורית.
קמנו בשעה 7 וחצי, הלכנו לאכול ארוחת. בוקר בצורה נוחה ורגועה. יצאנו בשעה 9 לתחנת סול ומשם לתחנת הרכבת צ'ואקה. הרכבת יוצאת בכל שעה. הלכנו לרכוש כרטיס במכונה, העלות הייתה בסביבות 40 אירו. הנסיעה הלוך ברכבת הייתה בסביבות 25 דקות.
שיוצאים מהתחנה ישר פוגשים אתכם אנשי מכירות שמנסים למכור לכם טיולים. יש לכם אופציה לקחת את האוטובוס התיירותי שעולה במחיר יקר של 18 אירו לאחד, לקחת אוטובוס ציבורי מחוץ לתחנה בעלות של אירו וקצת למרכז העיר או לקחת מונית שעולה 5 אירו. החלטנו לקחת את המונית ספיישל למרכז העיר.
שם פתחתי את הנייד והתחלתי להסתובב במסלול שהגעתי לעצמי עוד בנסיעה ברכבת. הקראתי למארי את ההיסטוריה של העיר, התהלכנו ברחובות הנעימים, קראנו את הכיתובים על הקירות והריצפה, גיששנו אחר בית הכנסת היהודי שהוא פתוח בחינם בימי ראשון והיה מאוד קוסם למי שאוהב את הדת וההיסטוריה של העם שלנו.
בכלל הרחובות זורקים אותך לשילוב של עכו ויפו במבנה ובצורה שלהם של האבנים העתיקות, המים, והנוף המיוער מזכיר לך שאתה בספרד.
עצרנו בחנויות, טעמנו מרציפן מפורסם, הייתה חוויה מאוד נעימה וקלילה. עברנו מנזרים, רחובות צרים, אטרקציות קצרות ומהנות.
חזרנו למרכז העיר בסביבות שעה 1, שם אכלנו במסעדה ממש במרכז שידענו שתהיה מלכודת תיירים במחיר. אבל הישיבה במקום הייתה מאוד נעימה עם מזג אוויר טוב. הארוחה ל 2 פיצות ו 2 משקאות הייתה 40 אירו וזה לא הייתה ארוחה מפוארת או ממש טעימה. בכל מקרה, עלינו על האוטובוס הציבורי בשעה 2 וחצי בנסיעה שארכה משהו כמו 10 דקות.
לאחר מכן לקחנו אוטובוס לאזור תחנת הרכבת, עוד הסתובבנו קצת באזור התחנה, הצטחמנו עם השלט של טולדו ועלינו לרכבת בשעה 3 וחצי. זה היה זמן טוב לשים את הראש למי שיכול להרדם ברכבת ולמי שלא מסוגל, כמוני למשל. יכול לכתוב חוויות לעצמו ולהנות מהנוף.
חזרנו למלון, נחנו קצת ויצאנו לסיבוב קניות וסידורים. זו הייתה הזדמנות לקחת את החשבוניות שלא היזדכנו עליהם במס וניגשנו איתן לחנויות יחד עם הדרכון.
בערב קינחנו בטאקו בל שלא זכינו לאכול שם עדיין, ממש בפינת הרחוב בדרך לתחנת פוארטה דל סול.
חזרנו למלון לישון לא לפני ששריינו מונית ושמעון מעורר מטעם המלון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה