יום שישי, 31 בינואר, יום טיול 2

ביום השני שאפנו לקום מאוחר יותר, בכל זאת קמנו באזור 7 בבוקר, התארגנו לאט יותר ואכלנו ארוחת בוקר. חיפשנו דרך אפליקציית המפות של גוגל ואפליקציית רכבת התחתית של מדריד את המסלול המהיר ביותר, לכן טיפסנו לתחנת סביליה, ירדנו בתחנת רטירו (Retiro), והתחלנו להתגלגל למטה לכיוון הפארק.

פתחנו עם אסנקווה דל רטרו (Estanque Grande del Retiro), הנוף עוצר נשימה, הארמון באמצע האגם (Monument to Alfonso XII) היה מקסים ונכנסו כבר לאווירה רומנטית לצד המדשאות רחבות הידיים ומזג האוויר המושלם שפגש אותנו. חתכנו לאמצע הפארק, ירדנו למטה בין ארמון דה ולסקז (Palacio de Velázquez) שהיה סגור כי השעה עוד לא הייתה 10 בבוקר למקדש הקריסטל (Palacio de Cristal) שהיה מקסים. ברמון דה ולסקז, יש תערוכות מודרניות מעניינות, ראינו את חלקן דרך החלונות השקופים (נו כי זה השם של המבנה) אז כמובן שלא נתנו לזה לעכב אותנו והמשכנו הלאה. המשכנו למטה וראינו את הגנים המפוארים והאגמים מלאים הברבורים היה מאוד פסטורלי. פסל אחד מאוד הטריד אותנו, בשם Fountain of the Fallen Angel, אז כמובן שפתחתי את האינטרנט ויש התחלתי לקרוא, מתברר שזה פסל שנוי במחלוקת שמציין את שליחת השטן לגהנום סביב השדים שמקיפים אותו, אני מודה שזה עשה לי קצת צמרמורת, מתברר שיש במדריד עצומה להסיר אותו. אני דווקא חושב שזה מקום ראוי לפסל. רצינו ללכת לפארק הבוטני לכיוון האוטובוסים של התיירים. השעה הייתה כבר לאחר 10, אולם מתברר שהכניסה היא בתשלום והחלטנו לוותר על זה.

עשינו דרך ארוכה ועשינו תמונות נוף מצחיקות ומהנות, רצינו לנוח לפני שאנחנו חותכים לחלק נוסף של היום. מהניסיון שלנו, התדירות של האוטובוסים התיירותיים hop on hop off, מאוד נמוכות. אז לאחר שעברנו את שדרת הספרים, עצרנו להתרעננות בהמשך הכביש למים וחיפשנו את התחנה המרכזית של המסלולים.

האסטרטגיה הייתה כזו, האוטובוס מבצע 2 מסלולים. המסלול הקלאסי שמקיף את העיר עם המקומות הסטנדרטיים כגון פוארטה דל סול והמקומות הסטנדרטיים. והמסלול השני שמטפס על הבירנבאו ויורד חזרה לאזור מזרקת נפטון.

רצינו להתחיל המסלול השני וחיכינו חצי שעה והאוטובוס לא הגיע, מודה שזה קצת עיצבן אותי כי לא הייתי בטוח שזה המקום. לכן החלטנו לחזור לנקודה הראשונה של הקו הראשון ולדבר עם אשת המודיעין. לקח עוד רבע שעה עד שהקו הראשון הגיע, עלינו עליו ויצרנו סיבוב כמעט שלם, שמענו את ההיסטוריה של העיר, עשינו תמונות, חיינו את העיר, אני אוהב את הסגנון הזה כי הוא נותן לך למצות את העיר בטווח זמן יחסית קצת ומועיל עם קצת היסטוריה ותרבות. 

ירדנו בשוק אל-רסטרטו (El Rastro). מדובר על אזור עירוני שבתוכו יש מבנה עם המון דוכנונים מעניינים. נכנסו פנימה והייתה אווירה כמו שרונה מרקט רק בנגיעה ספרדית. כאילו לא בדיוק שרונה, בתוך מבנה בינוני יש המון מאכלי טאפס יוקרתיים ויקרים עם משקאות מעניינים לחובבי היין והבירה. עשינו שם הפסקת צהריים קצרה ואכלנו כל מיני מטעמים (בעיקר אבוקדו, עוף וסלמון)אל תשכחו לשמור על החשבונית קניה של האוכל כדי ללכת לשרותים. נחנו, הצטלמנו, הרחנו, טעמנו, התחזקנו ו...יצאנו לקו מספר 2.

תקשיבו, אני לא יודע איך זה קרה אבל במזל רב, חיכה שם האוטובוס המיוחל, לא האמנתי שהוא הגיע. עלינו עליו ברגע האחרון עוד בתחילת המסלול יחד עם המפה, תכננו איפה נרד בקו מספר 2, שלקח אותנו עד לברנבאו וירד חזרה למטה, עצרנו 3 תחנות אחרי האצטדיון.

כאשר ירדנו בתחנה מספר 10 כחלק מקו מספר 2, לקחנו מטרו חזרה לאצטדיון הברנבאו. שם נכנסנו לסיור מושקע של קבוצת הכדורגל של ריאל מדריד. הסיור היה מלא באפקטים ומסכים ששדרו את העוצמה של אימפריית הכדורגל הזו. קודם כל לאחר בדיקה בטחונית, הם שולחים אתכם לקומה העליונה של האצטדיון מתחילים ממבט עליון כל הדשא, אתה זוכה להביט מנקודה ממש טובה על כל האזור וזה עושה צמרמורת בכל הגוף, מודה. 

הסיור הוא סיור עצמאי ולא בקבוצה, הם דואגים לכוון בצורה טובה את המבקרים. אתם תזכו לראות את הגביעים והסרטונים במופע אור קולי מושקע, ינסו למכור לכם את החבר מועדון של הקבוצעה ועוד כל מיני מזכרות ותמונות. אתם תזכו לרדת לכר הדשא ולשבת על כסאות העור שהשחקנים והמאמן זוכים לשבת בשעת המשחק. אין ספק שזו חוויה מדהימה לכל אוהד ריאל ולחובבי כדורגל בכלל לראות מה זה מועדון ברמה בין לאומית.

יצאנו מהמועדון לאכול בבורגר קינג הקרוב ולקחנו מטרו חזרה לאזור המלון בתחנת המטרו של קאלאו (Callao). עצרנו בחדר להתרעננות ויצאנו לסיבוב נוסף בסטריפ המעניין לאורכו ולרוחבו. עשינו עוד קצת שופינג, עצרנו בחנויות של מזכרות, הגענו לחדר בנינו את הטיול של יום למחרת (כלומר קראתי על אופציות למסלול וראיתי איפה עוד לא היינו מתוך הרשימה שהכנו) ונחנו עד הבוקר שלמחרת.